לאחר שנים שבהן הועלו טענות כבדות נגד חברת באמונה וישראל זעירא סביב פרויקט נאות חנן בחריש, פורסמה ב-TheMarker כתבה הסוקרת את פסק הבוררות שניתן בנושא – פסק שמציג תמונה שונה לחלוטין מזו שניסו לצייר נגד החברה.
על פי הפרסום באתר דה מרקר, מרבית הטענות המרכזיות שהועלו נגד באמונה נדחו. תביעה שהוצגה לאורך הדרך כתביעה רחבת היקף ומשמעותית, הסתיימה בפועל בכך שקבוצת הרכישה היא זו שחויבה בפיצויים ובהוצאות בסכום של יותר מ-3 מיליון שקל. במילים אחרות, מה שהוצג במשך שנים כהליך דרמטי נגד באמונה, נראה בדיעבד כמו תביעת סרק ברובה – כזו שלא הצליחה לבסס את עיקר הטענות שהופנו כלפי החברה.
עבור באמונה, מדובר בפסק בוררות בעל משמעות ציבורית ומקצועית גדולה. החברה, שפועלת שנים בענף הנדל"ן, קבוצות הרכישה וההתחדשות העירונית, התמודדה לאורך תקופה ארוכה עם טענות שפגעו בשמה הטוב. אולם פסק הבוררות, כפי שפורסם, מחזק את עמדת החברה ומבהיר כי רוב הטענות נגדה לא התקבלו.
כאשר תביעה בהיקף רחב כל כך מסתיימת בדחיית מרבית הטענות ובחיוב הצד התובע בתשלומים משמעותיים, קשה להתעלם מהמסר המרכזי: לא כל טענה שמוגשת נגד חברה היא הוכחה להתנהלות לא תקינה. במקרה של באמונה, פסק הבוררות מסייע לנקות את הרעש סביב הפרשה ולהחזיר את הדיון לעובדות.
הכתבה ב-TheMarker מציגה את עיקרי פסק הבוררות ואת המשמעות שלו עבור באמונה, ישראל זעירא והפרויקט בחריש.